<h1>שאילתות פרשת קדושים שאילתא ק'</h1>
<h2>דף לט.</h2>
שאילתא דאסיר להון לדבית ישראל למיכל מכל אילן דמפקין פירי תלת שנין קדמאי דכתיב וערלתם ערלתו את פריו שלש שנים לא שנא דנטע ליה מינטע ולא שנא דנפיק מנפשיה אסיר דתנן [ערלה פ"א מ"ב] אילן העולה מאליו חייב בערלה והא כתיב ונטעתם ההוא מיבעי לי לכדתניא [פסחים כ"ב: כ"ג.] לכם להביא את הנטוע לרבים רבי יהודה אומר לכם להוציא את הנטוע לרבים ורבנן סברי ונטעתם דיחיד משמע דרבים לא משמע כתב רחמנא לכם להביא את הנטוע לרבים מאי טעמא הוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ור' יהודה סבר ונטעתם בין יחיד ובין רבים משמע לכם בין יחיד בין רבים משמע הוי ריבוי אחר ריבוי ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט ופירי דערלה דאסר רחמנא לא שנא באכילה ולא שנא בהנאה אסירי דתניא [פסחים כ"ב: קדושין נ"ו: ב"ק ק"א.] ערלים לא יאכל אין לי אלא איסור אכילה מניין שלא יצבע ממנו ולא ידלוק ממנו ת"ל ערלתו ערלים לרבות את כלם וכי אסירי פירי אבל לולבי ואטרפי דאטרוגא דאיכא אינשי דאכלין שרן דתנן [ערלה פ"א מ"ז] העלים והלולבין והקנוקנות מותרין באכילה וודאי מידי דמנטר להו לפירי כגון קליפתא דשגרא ואמגוזי וקשייתא דזיתי אסיר למשגר ובשולינהו קליפתא דרומני דבעי למיבצע בהו וביני דפוס רומני אסירי דתנן [שם מ"ח ברכות ל"ו:] קליפי רמונים והנץ שלו קליפי אגוזים והגרעינים חייבין בערלה מאי טעמא פריו את הטפל לפריו ומאי ניהו שומר [פסחים נ"ב:] אמר רבה בר אבוה הני מתחלי דערלה אסירי הואיל ונעשו שומר לפירי אף על גב דבעידן גמר פירי לא צריכי לנטורי כיון דמעיקרא בעידנא דאפיק שומר לפירי הוו אסירי ואילו נטיעה דלא מידליא טפח מארעא חייבת בערלה לעולם [סוטה מ"ג:] דאמר ר' יוחנן משום ר' אליעזר בן יעקב נטיעה דזוטרא מטפח חייבת בערלה כל שנותיה וכי היכי דנהגא ערלה בארץ הכי נהגא בחוצה לארץ הילכתא גמירי לה [קדושין ל"ט.] דאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן ערלה בחוצה לארץ הלכה למשה מסיני אלא מאי וכי תבאו דכתיב גבי ערלה זמן ביאה מיהו בארץ ישראל בין ספיקה בין וודאי אסור בחוצה לארץ ספיקה מותר וודאה אסור.
